איך להתחיל ללמוד זוהר?

תשובה:

שאלה כבדה...

אני סבור שבראשונה צריך לקבוע קביעות...

כלומר- הספק קבוע כלשהוא, נניח דף (שני עמודים) של זוהר הסולם (בערך עמוד ב"זוהר רגיל").
אני עצמי לומד בעיון של הבנה לשונית, מהלכית/ רעיונית, ולא מתעכב על עניינים קבליים מורכבים (רק במקרים ממש ממש מסויימים). אני כן מתעכב על הבנת ארמית (לרוב זה פשוט ללומדי גמרא, אבל לעיתים הארמית קשה בגרסת הזוהר...).
כלומר- מבין את המילים בארמית, ואם לא- מסתכל בסולם לראות את הפירוש המילולי. ואז ממשיך. לרוב, אחרי כמה שנים, גם ההבנה של העניין מתבארת עם הניסיון והחזרה על הנושאים.

אני כן מתעכב על הבנת ה"מקור לדרשות". כלומר- אם הזוהר דורש משהו, אני מנסה להבין מה היה הקושי/ המבנה המיוחד של הפסוק שבגללו הוא הביא את הפירוש הזה... החומרים שאני מעלה לאתר על הזוהר השבועי בדרך כלל מבוססים על זה- הבנת הקושי או הבנה של הפסוקים שהובילו לדרשה.

בתחום הקבלי, אני הולך בשיטתו של הרב קוק שלעיתים קרובות לא מבינים את העומק לעומקו, אבל מקבלים את הרוח. את הכיוון.
הרב קוק כותב בכמה מקומות, שבלימוד פנימיות וקבלה יש לעיתים מצב שבו לא מבינים "כל מילה", כל דקדוק, כל גימטריא ודילוג אותיות. אבל כן מתרשמים מהרוח (אם יורשה לי לתרגם- מה"כיוון"). מקורות לכך אביא מיד, בסוף התשובה.

יש עניינים שברור לי שאני לא מבין, אבל אני מצליח להבין את ה"כוונה הכללית". ואז אני, בכוונה, מוותר על הסולם שישר הופך את זה לקבלת האר"י- ז"א, מלכות, ספירות וכו'... בשלב זה אני מנסה, בעקבות דברי הרב קוק, להבין יותר את ה"כוונה", את הרעיון הבסיסי, שאותו די ניתן להבין. מלבד מקרים מאוד מסויימים שבהם ברור ש"החשבון הוא החשוב" ואז אם אני לא מבין על מה מדובר אני עובר הלאה בקריאה בלבד.

לאחר כמה וכמה שנים כאלו, אני יכול לומר שלרוב אני מצליח לתפוס את "הכיוון". גם ללא קבלת האר"י.

באופן כללי, שיטתי בלימוד הזוהר והירושלמי היא שאין מקום לדקדוקי "בבלי" בזוהר. לעיתים צריך ל"רחף" בכוונה מעל החשבון הפשוט של המילים, ודקדוקי הבנה מפורשים. בירושלמי זה הכרחי בגלל גרסאות, ובזוהר בגלל העומקים של העניין. שאלו עניינים שלרוב מצריכים הבנה "נוגעת ולא נוגעת". ואי אפשר לחשבן כל מילה.

בכל זאת, בלי תרגום זה נראה לי קשה מידי, כי הארמית לא פשוטה. אז ענייני שפה, כפי שכתבתי, אני כן מתעכב...
אני יכול לומר שאחרי תרגול של שנים בשיטה, לעיתים קרובות ההבנה מתבהרת גם בשיטת לימוד של מטי ולא מטי... ולעיתים די קרובות אני תופס את המתרגמים (או אפילו את המנקדים) בטעויות לשוניות, למרות חוסר בקיאותי בקבלת האר"י הישירה.

באגף מיוחד באתר אני מעלה שיעור שבועי קצר- נקודה מהזוהר על פרשת השבוע. מידי שבוע.

מקורות מהרב קוק (בעיקר מהפרק "לסתרי תורה ורזיה", פרק י באורות התורה)-
פסקה ו- "גם מי שאינו מוכשר לצייר בשכלו את דקות העניינים הנשגבים, המוצעים בסתרי תורה, ובכל ההצעות של חכמת הרזים, מכל מקום הרגש הכללי וההתעדנות הנפשית יוכל להרגיש מצד עצם טבעיותה של הנשמה המשכלת והחוש האמוני הטבוע בנפש. והשמוש השכלי יוכל להיות אצלו רק לזכך את המושגים, שלא יפעלו אצלו פעולות מטעות... ואז ישארו אצלו הרשמים הרוחניים בתור מחשבות מנשאות את הרוח..."

פסקה ט- "המעין העליון, מקור אמת אין סוף, יופי אין קץ, גבורה אין גבול, הולך הוא ומפכה במקורה של רזי תורה. עומד הוא להחשף בדרישת אותיותיה, ציוריה, הופעותיה... וכשהנשמה לואה מכל המצרים אשר במדעי הגבול... ומתוך ההרים התלולים, הנראים כרכסי מצער, כיוון מספרים, הערכת גימטריאות, רמזי שמות, זרמי מקרא, הלכה ואגדה, אור שמש יוצאת בגבורתה...".

פסקה י- "אחת מהנפלטות של תלמוד רזי תורה היא, שבזמן שהאדם לומד את העניינים הנשאים הללו מתוך אהבה ורגש פנימי, אע"פ שאינו יכול לתפוס את העניינים בהבנה שכלית בהירה, מ"מ הם מרוממים את כל מהותו... והוא מוסיף על ידי התעלומה הפנימית הבלתי ברורה שכל בהיר ומחשבה ברורה בדרך הופעה בחוג השכלתו".

ישנה פסקה ב"אורות התשובה", פרק ד, א, שמזכירה גם היא (בסופה) את הכיוון של חוסר היכולת לבטא בצורה ברורה רעיונות גדולים מאוד (בתחילת הפסקה הרב קוק מזכיר את נושא החבלים והייסורים של הנשמה הכללית ששואפת לתשובה כללית)- "... בהגות מלין אי אפשר לנו לבטא את המחשבה רחבת השחקים הזאת, יחודים אנו מיחדים, בשמות אנו מכוונים: נקודה - שמים וארץ חדשים ומלואיהם אצורים שם, אות - ועולמים מתגלים, תבות - ורבבות עולמי עד והמון יצורים, שלו ועלז מלא חדות אל אלים, מלא שלום ואמת. והנשמה הולכת ומתקנת."

בשמונה קבצים, קובץ ג, פסקה כו- "מסתכלים בחביון עוז בהשגות רוממות, אף על פי שאינן מובנות מפני רוב זהרן, אף על פי שהן מפחידות מרוב איומן, וחוזרים עליהן בהשפעת השכל המיושב אחרי עבור חזיונן..."

ויש עוד לא מעט פסקאות ברוח זו....

אולי אפשר לקשור לזה גם מדרש (ממש בסופה של ה"ספרי" על דברים) שעוסק בהבדל בין משה לבלעם. שלכאורה לפי חז"ל במובן מסויים בלעם "ידע יותר" מאשר משה. אומרים חז"ל- "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה זה בלעם בן בעור אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר (במדבר כד טז) נאם שומע אמרי אל משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר ויודע דעת עליון, משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד שנאמר (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל שנאמר (במדבר כד ד) מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים משל למה הדבר דומה לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו".

הרב שרקי, בשיעור ששמעתי, מסביר שיש הבדל בין הטבח לשר... הטבח מבשל את הארוחה, הוא יודע מה ירקות יש, כמה קטניות יש, כמה עלה כל דבר. מה המתכון המדוייק... השר שאוכל עם המלך, לא יודע את כל הדברים הללו. אבל הוא זה שאוכל עם המלך ביחד. הוא מכיר את התבשיל כולו מבושל יחדיו.. ואת טעמו.